כהורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, אנחנו לעתים קרובות מוצאים את עצמנו מתמודדים עם אתגרים ייחודיים בחיי היומיום.

אחרי שנים של ניסיון בגידול 3 ילדי קשב וריכוז משלי, ואימון מספר רב של משפחות, אני רוצה לחלוק איתכם את עשרת הטיפים הטובים ביותר שאני מאמינה שיעזרו לכם ליצור סביבה תומכת ומעצימה עבור ילדיכם.

הפכו את המשעמם לכיף!

שעמום הוא האויב הגדול ביותר של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. האתגר שלכם? להפוך כל משימה משעממת למשחק תחרותי או מצחיק.  

למשל, במקום לבקש מהילד "לך לסדר את החדר", נסו ליצור תחרות: שימו שני סלים באמצע החדר - אחד לצעצועים ואחד לבגדים מלוכלכים, והכריזו על תחרות - מי מבני הבית מצליח לשים הכי הרבה פריטים בסל.

כשהמשימה מעניינת מצחיקה או משלבת תחרותיות, המוטיבציה עולה פלאים.

שגרה היא המפתח להצלחה

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז זקוקים לסדר יום ברור וקבוע.  כשיש שגרה ידועה ויציבה, הם יודעים למה לצפות וזה מפחית משמעותית את רמות החרדה והבלבול.

קבעו זמנים קבועים לארוחות, שיעורי בית ושינה, והקפידו עליהם.

גבולות – לא מה שחשבתם

גבול הוא לא בקשה או הצעה. גבול זאת לא אפשרות ולא בחירה.

גבול אמיתי מורכב משני חלקים: הצהרה ברורה של הציפייה (של מה שנדרש), ותיאור מדויק של מה שההורה יעשה אם מה שנדרש לא יתבצע בזמן שנקבע.

במקום לומר "תפסיק לשחק במחשב!", או "כמה פעמים ביקשתי ממך - תסגור מייד את הטלוויזיה" אמרו: "עוד חמש דקות מסיימים (הצהרה ברורה)  אם לא תסגור את המחשב/הטלויזיה בעצמך, אני אסגור אותו (תיאור מה ההורה יעשה)".

זה ההבדל בין בקשה (ואז יש לילד אפשרות לבחור לא לעשות מה שביקשנו) לבין פעולה שלי כהורה שתבטיח כיבוד חוקי הבית (שמירה על גבולות).

חשוב לזכור – שמים גבולות בצורה אסרטיבית, רגועה ונעימה. זה לא הזמן לצעוק ולכעוס.  גם אין סיבה לכעוס, כי מה שאנחנו החלטנו אנחנו נבצע. זה תלוי רק בנו כהורים. אנחנו לא תלויים ברצון או בהסכמה של הילד.

תכנון מראש מונע משברים

מעברים הם אחד האתגרים הגדולים ביותר לילדי קשב וריכוז. לצאת בבוקר לבית ספר, ללכת לחבר, לחזור מהחבר, להיכנס למיטה בלילה – כל אלו מעברים שיוצרים קושי והרבה פעמים התנגדות.

 הפתרון? תכנון מוקדם והפיכת הדרך עצמה לחוויה. לדוגמה, אם קשה לעזוב את הגן שעשועים, צרו משחק מיוחד לדרך הביתה: "בוא נספור כמה מכוניות אדומות נראה בדרך!"

פחות מילים, יותר מגע

ילדים עם קשב וריכוז מתקשים לעבד כמויות גדולות של מידע מילולי אודיטורי.

במקום "לחפור", השתמשו במגע עדין ותומך - הנחת יד על הכתף או הרמה עדינה של הסנטר ליצירת קשר עין.

המגע עוזר להם להתמקד ומחזק את הקשר ביניכם.

התאמת ציפיות למציאות

חשוב לזכור: הבגרות הרגשית של ילדים עם קשב וריכוז מתפתחת בקצב שונה, לעיתים בפער של כשלוש שנים בתפקודים הניהוליים לעומת ילדים ללא קשב וריכוז.

במקום להילחם בזה, התאימו את הציפיות. חלקו משימות ארוכות לקטעים קצרים של 10 דקות עם הפסקות לתנועה ביניהן.

ערכת כלים למצבי משבר

לפעמים ההתנהגות הלעומתית שלהם היא פשוט דרך לעורר דופמין.

חשוב לשוחח עם הילדים, לבדוק איתם מה יכול לעזור להם להירגע כשהם מרגישים מוצפים.

הכינו מראש פתרונות חיוביים לפריקת אנרגיה: טרמפולינה בחדר, כדור לשחק בו, או כרית שאפשר "להרביץ" לה.

ויסות רגשי מתחיל בנו

כהורים, היכולת שלנו לשמור על רוגע היא קריטית. זה נותן דוגמה אישית וזה מספק לילדינו את המרחב הבטוח שהם כל כך זקוקים לו. הבית צריך להיות המקום בו הם מרגישים מקובלים ואהובים, גם כשקשה.

לכן, כשנדמה לכם שאתם עומדים לאבד את זה – תפסו מרחק לכמה דקות. קחו כמה נשימות עמוקות. חזרו בקול רם מספר פעמים על מנטרה שמרגיעה אתכם.

רק אחרי שאתם רגועים ונינוחים רק אז חזרו ונהלו את הסיטואציה בהתאם לגבולות שלכם.

חוגגים הצלחות

ילדים עם ADHD חווים יותר כישלונות מהרגיל.

הפכו את השיח בבית מכישלון להתנסות ואימון. מכישלון להזדמנות ללמידה.

וכדי לחזק את הביטחון העצמי שלהם ולאפשר להם לחוות תחושת מסוגלות (אני יכול!) הקפידו  במיוחד לפרק כל משימה לחלקים קטנים ולחגוג כל הצלחה, גם הקטנה ביותר.

זה בונה ביטחון עצמי ומוטיבציה להמשיך.

לא לשכוח את עצמכם

אי אפשר למלא את הסוללות של אחרים כשהסוללה שלנו ריקה.

הקדישו זמן לעצמכם - אם זה ספורט, בילוי זוגי או אפילו שיחה טובה עם חברה.

זו לא אנוכיות - זו הכרח.

גידול ילד עם ADHD הוא מסע מאתגר אך מתגמל.

עם הכלים הנכונים והגישה הנכונה, אפשר ליצור סביבה תומכת שתעזור לילדכם לפרוח ולהגשים את הפוטנציאל המלא שלו.

אהבתם? השאירו פה תגובה.

רוצים לקבל כלים נוספים? צרו קשר לשיחת ייעוץ 🥰