איך גם אנשי הקשב יכולים לחיות בבית מסודר?

טיפים מהשטח – מעולמה של מאמנת עם הפרעת קשב וריכוז.

הבית שוב הפוך ומבולגן?

אם יש לך הפרעת קשב וריכוז - סביר להניח שכל מה שקשור בהתארגנות וסידור הבית זה פחות או יותר מרגיש כמו טיפוס על הר האוורסט. מי כמוני מכירה את זה.

אנשים עם הפרעת קשב לעיתים קרובות "מסדרים" חפצים בערמות,

שממשיכות לגדול ויכולות להקשות על חשיבה ברורה ועל המוטיבציה לעשות סדר.

זאת כנראה אחת המשימות שאנשים עם הפרעת קשב דוחים עד שכבר אי אפשר להיכנס הביתה בלי להיתקל בבלגן.

5 צעדים  לארגון הבית - בקלות וביעילות

אז איך אני שומרת על בית מסודר – למרות הכל?

לב העניין הוא לעזור למוח לקבל מוטיבציה לארגן את הבית. בדרך כלל זה החלק הכי קשה בתהליך. כי אם כבר התחלנו, אנחנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות.

אחד הכלים המרכזיים לעודד מוטיבציה זה לייצר תחושה של הצלחה. ככה מקבלים תחושת סיפוק כבר מהצעד הראשון, וזה נותן חשק להמשיך.

איך עושים את זה?

בעזרת התהליך הפשוט הזה מתחילים בצעדים קטנים והדרגתיים, משחררים את המוח מהחשש להתמודדות עם החלטות מורכבות (לזרוק או לא לזרוק? זאת השאלה...), ומייצרים הצלחות מהירות.

חשוב גם לגלות חמלה ולהשאיר את הביקורת העצמית מאחור. כשאנחנו עושים סדר בבית זה מחייב אותנו להתמודד עם החלטות שקיבלנו כשרכשנו בגדים או נעליים, כלי בית או מתנות. אנחנו קונים דברים כי אנחנו מאמינים שזה יגרום לנו להרגיש טוב יותר. אבל לפעמים אנחנו קונים דברים שבסוף אין בהם שימוש ופה נדרשת החמלה.להבין שעשינו טעות כשקנינו את הבגד/המוצר, לסלוח לעצמנו על הטעות ולתרום למישהו. אם נהייה עסוקים בביקורת עצמית על הטעות בקניית המוצרים המיותרים, זה יגזול מאיתנו משאבים רגשיים הנדרשים כדי להתמודד עם תהליך הארגון והסידור ויהרוג כל מוטיבציה לארגון הבית.

לפני שנעבור לת'כלס - כמה דברים שחשוב לזכור: 

1. היקף האחסון בבית (מגירה/מדף בארגון/ סל/מזווה) זה בעצם הגבול החיצוני למידת האחסון שיש לנו בכל תחום בבית. המדפים בארונות הם לא בעלי קיבולת אינסופית.  לכן כשכלי האחסון מלאים – כל מה שלא נכנס זורקים או תורמים! 

2. ואם האחסון מלא ועדיין יש חפצים שלא נכנסו, מה עושים?  בוחרים את מה שאנחנו הכי אוהבים ומסדרים באחסון. מה שלא נכנס אנחנו פחות אוהבים, ולכן נתרום/נזרוק. פשוט נותנים לכלי האחסון לקבל את ההחלטות הקשות עבורנו. גם הבית שלנו הוא סוג של כלי אחסון. מהם הדברים שאנחנו שמים בבית שאנחנו הכי אוהבים? האנשים שחיים איתנו. ולאנשים האלה מגיע מרחב נעים ומסודר. וכן, הגודל של הבית קבוע ולא אינסופי. אני יכולה לשמור כל דבר, אבל אני לא יכולה לשמור הכל! התפיסה הזאת מאפשרת לשחרר דברים - אין לי מקום לזה, ולכן אני אשחרר את זה. זה מוריד ממני את האחריות. אני יודעת שזה אולי נשמע לכם קשה לבחור, גם לי... אבל זה לא אני... זאת המגירה...

3. חוק הנראה לעין –מהו האזור הראשון שמבקרים יראו כשהם נכנסים לבית? שם זה המקום להתחיל לסדר. מדוע? כי כשנראה את ההתקדמות והשיפור בחלל שיהיה מאורגן יותר - זה יעודד אותנו להמשיך. אצלי למשל – זה הסלון, אז זהו האיזור הראשון שאני מסדרת.לא כדאי להתחיל בפינות המוסתרות בבית, שם זה פחות מפריע ולא נראה שום שיפור גם אחרי שנתחיל.
   

אז איך מארגנים את הבית ב 5 צעדים?

שלב 1-פינוי אשפה - זה הצעד הראשון שאיתו מתחילים. אוספים אשפה לשקית שחורה – כדי לא לראות מה זרקנו. כך אין סכנה שנחזור ונוציא את הדברים מהשקית.

מה, אנחנו עובדים על עצמנו? תקראו לזה איך שאתם רוצים – בשבילי זה עובד.

הסיבה שמתחילים באיסוף ופינוי אשפה היא שזה באמת הדבר שהכי קל לזהות ויש לו מקום ברור וידוע – פח האשפה. הצעד הקטן הזה מתחיל את התנועה. בשלב הזה אין עניינים רגשיים, אין התלבטות, אין צורך לקבל החלטה, ואז קל לגייס אנרגיה לפעולה.. אשפה זה אשפה. והתוצאה מיד נראית לעין. זה עוזר למוח שלנו לקבל מוטיבציה ולהניע לפעולה. תוך כדי הפעולה גם מרוויחים את המידע שמגלים כשאוספים את האשפה – לגבי המצב האמיתי של הבלגן שנמצא מתחתיו.

כשהשלב הזה מסתיים יש כבר שיפור נראה לעין וזה מייצר תחושת הצלחה ומסוגלות. זה שלב קליל ותחושת ההצלחה מובטחת עם כל פריט שנכנס לשקית השחורה (והכי כיף? זה לזרוק את השקיות מחוץ לבית – מניסיון 😃).

שלב 2  הבית הקבוע - אוספים רק חפצים שיש להם מקום אחסון ברור וידוע- זה ה"בית" שלהם. כמו שברור שכלי אוכל מלוכלכים מקומם בכיור. לוקחים כל מה שאפשר להרים בידיים באותו הרגע, שמים מייד במיקום הברור והידוע והנה – כבר התקדמנו.

שלב 3  שקית התרומה – כל חפץ שאין לו "בית" או שה"בית" שלו מלא – עובר ל שקית אטומה שמיועדת לתרומה. איזה יופי שאנשים אחרים עומדים ליהנות מדברים שהם צריכים – בזכותנו. מרגיש מעולה, נכון?מומלץ לשים את שקית התרומה ליד הדלת, ובהזדמנות הראשונה לקחת אותה לרכב ולמסור אותה לתרומה.

שלב 4  כל מה שלא - מסדרים גם את מה שלא נמצא לו מקום אחסון ברור. במקרה כזה צריך לשאול 2 שאלות: 

שאלה ראשונה: אם הייתי רוצה להשתמש בחפץ הזה, באיזה מיקום בבית הייתי מחפשת אותו?  ואז לשים שם מייד.

אם התשובה לשאלה הזאת היא "אההה.... לא יודעת.." מפעילים את השאלה השנייה: 

אם אני אצטרך כזה בעתיד, האם יעלה בדעתי שכבר יש לי אחד כזה?  אם כן, איפה אחפש אותו? מה המיקום שלו? אם אין לו מיקום טוב או שאני לא מוכנה להפטר ממשהו אחר כדי להשאיר אותו - אז זה סימן שצריך לתרום אותו.

שלב 5  תהליך יומי , כחלק מהשגרה, ולא משימה חד פעמית.

בונוס: להפוך את זה למשחק עם שאר בני הבית.

אני למשל מייד הופכת את זה לתחרות - מי שם הכי הרבה צעצועים בארגז הצעצועים ב 20 שניות? מי מצליח לקלוע גרביים מלוכלכות לסל הכביסה? מי מצליח לאסוף ולשים במקום הכי הרבה חפצים בחצי דקה?  

אז לסיכום: 

ארגון הבית יכול להיות משימה פשוטה וקלילה גם לאנשי קשב וריכוז, כשמפרקים אותה למשימות קצרות וקלות. וככל שתפחיתו בכמות ההתלבטויות הרגשיות וקבלת ההחלטות – ככה תייעלו את התהליך.

תמצית השלבים:

1. אספו וזרקו את שכבת האשפה לפח

2. החזירו כל חפץ למיקום הקבוע והידוע שלו בבית

3. שימו בשקית התרומה את כל מה שלא נכנס בסעיפים 1+2

4. שאלו את עצמכם – איפה הייתי מחפש את זה? מיקום שהחלטתי באותו רגע ששם אני אחפש אותו ולקחת אותו לשם מיד. אין מיקום כזה שעולה בראש – לשים באשפה/תרומה.

5. הפכו התהליך כחלק משגרת היום. פעם ביום. שחקו ותיהנו מבית מאורגן ומסודר.

בהצלחה!