המסע אל המוח הרגשי: תובנות ממחקרו של ד"ר אלן שור

המחקר והתיאוריה של דר' שור

דר' אלן שור מכהן כחוקר ומרצה במחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת UCLA, והוא נחשב לאחד החוקרים המשפיעים ביותר בתחום הפסיכותרפיה המודרנית והנוירו-ביולוגיה של התפתחות הנפש.

עבודתו פורצת הדרך משלבת בין מחקר מוחי, התפתחות רגשית מוקדמת ופסיכותרפיה, ומציעה הבנה מהפכנית של תהליכי התפתחות נפשית וריפוי רגשי.

שור נחשב לחלוץ בחקר תפקיד המוח הימני בהתפתחות הרגשית ובטיפול הנפשי, וספריו, ובמיוחד 'Right Brain Psychotherapy', שינו את האופן שבו אנו מבינים תהליכים טיפוליים ואימוניים.

המוח כמערכת מורכבת

המחקר העדכני בתחום חקר המוח מציע תמונה מורכבת ומרתקת של האופן שבו שתי ההמיספרות המוחיות משלימות ומתקשרות זו עם זו. המוח הימני, שעליו דר' שור שם דגש מיוחד, מתמחה בעיבוד הוליסטי ואינטגרטיבי של מידע רגשי. הוא פועל כמו אמן המצייר תמונה שלמה - מזהה הקשרים רגשיים וחברתיים, קורא הבעות פנים, מפענח טון דיבור ושפת גוף, ומעורב באופן עמוק בוויסות רגשי ובאמפתיה. זהו החלק במוח שמאפשר לנו להרגיש, להתחבר, ולחוות אינטימיות עם אחרים.

המוח השמאלי, לעומתו, הוא כמו מדען או מתמטיקאי - הוא עוסק בעיבוד לוגי, ליניארי ואנליטי של מידע. הוא דומיננטי בעיבוד שפה, בחשיבה מתמטית, בארגון רצפי פעולות ובניתוח פרטים.

אך שור מדגיש שההבחנה הזו היא רק התחלה של הבנת המורכבות המוחית - המוח פועל כמערכת משולבת, כאשר שתי ההמיספרות מתקשרות ביניהן באופן מתמיד.

התת-מודע והמוח הימני

אחת התובנות המרתקות של שור היא שהתת-מודע שוכן בעיקר במוח הימני. לפי תפיסתו, המוח הימני מעבד ומאחסן זיכרונות רגשיים מוקדמים, במיוחד חוויות מהינקות ומהילדות המוקדמת, תקופה שבה טרם התפתחה היכולת המילולית. חוויות אלו נשמרות כ'זיכרונות סומטיים' - כלומר, כתחושות גופניות, תבניות רגשיות ודפוסי התנהגות אוטומטיים.

חשוב להבין שאלו אינם זיכרונות במובן הרגיל של המילה - אי אפשר "לשלוף" אותם כמו שאנחנו נזכרים בחופשה האחרונה. במקום זאת, הם מתבטאים בדרכים עקיפות - באופן שבו אנחנו מגיבים למצבי לחץ, ביכולת שלנו להירגע, בדפוסי ההתקשרות שלנו עם אחרים, ובתחושות גופניות שעולות במצבים רגשיים שונים.

התפתחות מוקדמת והשפעתה

שור מדגיש שהשנתיים הראשונות לחיים הן תקופה קריטית להתפתחות המוח ובעיקר המוח הימני. בתקופה זו, המוח גמיש במיוחד ומתעצב על ידי האינטראקציות עם הסביבה המטפלת. כמו רקדנים בריקוד עדין, התינוק וההורה המטפל נכנסים למעין 'דיאלוג' או שיח רגשי - המוח הימני של התינוק מתקשר עם המוח הימני של ההורה דרך החושים: ראייה - ומבט, מגע, טון דיבור והבעות פנים.

תהליך זה מכונה "ויסות רגשי הדדי". כשההורה מזהה מצוקה אצל התינוק ומגיב באופן מרגיע ומותאם, הוא למעשה 'מלמד' את מוחו של התינוק כיצד לווסת רגשות בעצמו. דרך האינטראקציות היומיומיות הללו, התינוק לומד לא רק מה הוא מרגיש, אלא גם כיצד להתמודד עם רגשות אלו.

כאשר הסביבה המטפלת לא מגיבה לתינוק בהתאם לצרכיו, התינוק חווה סטרס רגשי וכתוצאה מהסטרס מתחיל לפתח דפוסים תגובה רגשיים פחות יעילים המשתמרים לאורך שנים רבות.

במצבי סטרס חריפים, התינוק עלול לחוות שני מצבים רגשיים קיצוניים: היפר-עוררות (הצפה רגשית) או היפו-עוררות (ניתוק רגשי). במצב של היפר-עוררות, הרגשות עזים מדי - הלב דופק בחוזקה, המחשבות רצות, והגוף במתח. במצב של היפו-עוררות, לעומת זאת, אנחנו מרגישים מנותקים, קפואים, או 'לא שם'. שני המצבים הללו הם אסטרטגיות הישרדות שהמוח מפתח בילדות כדי להתמודד עם מצבי לחץ, אך הם מקשים על עיבוד רגשי יעיל.

תהליך הריפוי בראי התיאוריה של דר שור: ביחד ולא לבד

דר' שור מדגיש בעבודתו שתהליכי ריפוי רגשי יכולים להתרחש באמצעות קשרים חברתיים תומכים או  באמצעות טיפול או אימון רגשי.

הוא מצביע על החשיבות המכרעת של קשרים חברתיים תומכים בתהליך של תיקון דפוסי התקשרות. לפי תפיסתו, המוח הימני ממשיך להיות גמיש ופתוח לשינוי לאורך כל החיים, במיוחד דרך אינטראקציות משמעותיות עם אחרים.

קשרים חברתיים בטוחים ותומכים מספקים מעין 'מעבדה חיה' שבה אפשר לתרגל דפוסי התקשרות חדשים. כל אינטראקציה חיובית ומווסתת עם חבר קרוב, בן זוג תומך, או חבר בקבוצת תמיכה, מחזקת את המסלולים העצביים החדשים שנבנים ומחלישה את התגובות האוטומטיות מהילדות.

שור מדגיש שכאשר אדם מוקף באנשים שמגיבים ברגישות למצבי הרוח שלו, מכילים את רגשותיו, ומספקים נוכחות יציבה ותומכת, המוח הימני שלו לומד בהדרגה דפוסי ויסות רגשי בריאים יותר.

יתרה מזאת, שור מצביע על כך שקשרים חברתיים תומכים מסייעים בהפחתת רמות מתח ובהגברת תחושת הביטחון הרגשי. כשאדם יודע שיש לו למי לפנות ברגעי מצוקה, שיש מי שרואה אותו ומבין אותו, המוח הימני שלו מפתח 'מודלים פנימיים' חדשים של יחסים בטוחים. אלה בתורם משפיעים על האופן שבו הוא ניגש ליחסים חדשים ומתמודד עם אתגרים רגשיים.

ריפוי רגשי מתרחש גם בטיפול או באימון רגשי, במסגרתו המטפל או המאמן המיומן בונה מרחב של ביטחון ואמון עבור המטופל.

המטפל משמש כ'מוח ימני מווסת' חדש, המציע חוויה שונה מזו שנחוותה בילדות. דרך הקשר הטיפולי, מתרחש תהליך עדין של 'עדכון' אותן תבניות מוקדמות שעוצבו בילדות. זה לא קורה רק דרך הסברים והבנה קוגניטיבית, אלא דרך החוויה החיה של קשר בטוח, מווסת ומכיל בין המטפל למטופל.

המטפל פועל כמו מנצח על תזמורת עדינה של ויסות רגשי. הוא קורא את הסימנים הלא מילוליים שהוא מזהה אצל המטופל או המתאמן - שינוי בטון הדיבור, מתח בכתפיים, מבט שמתחמק - ומתאים את תגובותיו כדי לשמור על תחושת ביטחון עבור המטופל.  לעתים זה אומר להאט, לעתים להציע עוגן מרגיע, ולעתים דווקא לעודד התקרבות לרגשות מאתגרים.

חלון ה"סיבולת הרגשית" והטיפול

מושג מפתח בעבודתו של שור הוא 'חלון הסיבולת הרגשית'. זהו המרחב שבו אנחנו מסוגלים להרגיש ולעבד רגשות באופן יעיל - לא מוצפים מדי, אך גם לא מנותקים רגשית. המערכת הרגשית שלנו זקוקה לאיזון עדין של עוררות רגשית. זהו האזור בו מתקיים הטיפול או האימון הרגשי המאפשר למטופל לעדכן את הדפוסים האוטומטיים והאסטרטגיות הרגשיות שנלמדו בילדות ואינם משרתים עוד את המתאמן או המטופל ולהיפתח לאפשרויות תגובה חדשות.

הקשר ל-NLP ושיטות טיפול אחרות

התובנות של שור מתכתבות באופן מעניין עם גישת ה- NLP. למרות שהם מגיעים מעולמות תיאורטיים שונים, שתי הגישות מדגישות את חשיבות התקשורת הלא-מילולית, מיפוי דפוסים, והקשר והסנכרון בין מטפל למטופל. גישת ה NLP מציעה כלים מעשיים לשינוי, שור מעמיק בהבנת המנגנונים המוחיים שמאפשרים שינוי זה.

סיכום - ייחודיות ופריצת דרך: תרומתו של אלן שור להבנת המוח האנושי

תרומתו הייחודית של ד"ר אלן שור טמונה ביכולתו לגשר בין עולמות שנחשבו נפרדים: הנוירו-ביולוגיה, תיאוריית ההתקשרות הרגשית והפסיכותרפיה. לפני עבודתו, הייתה הפרדה ברורה בין מחקר מוחי מדעי, המתמקד במבנים ותהליכים פיזיולוגיים, לבין התיאוריות הפסיכולוגיות העוסקות בהתפתחות רגשית. שור הצליח להראות כיצד חוויות התקשרות מוקדמות משפיעות באופן ישיר על התפתחות המוח, ובמיוחד על המוח הימני.

באמצעות מחקריו פורצי הדרך, שור הדגים כיצד האינטראקציות המוקדמות בין תינוק לדמות המטפלת מעצבות לא רק את הדפוסים הרגשיים, אלא גם את המבנה הפיזי של המוח. הוא הראה שכאשר אם מסתכלת בעיני תינוקה ומגיבה ברגישות למצבי הרוח שלו, היא לא רק מרגיעה אותו באותו רגע - היא למעשה מסייעת בבניית מסלולים עצביים שיאפשרו לו לווסת את רגשותיו לאורך כל חייו.

תגלית מהפכנית נוספת של שור היא ההבנה שדפוסי התקשרות נוצרים עוד לפני שהתינוק רוכש שפה. בשנתיים הראשונות לחיים, כשהמוח הימני דומיננטי בהתפתחותו, נוצרות תבניות יסוד של התקשרות שנשמרות כ'זיכרון גופני'. זו הסיבה שלעתים קרובות אנשים מתקשים להסביר במילים מדוע הם מגיבים כפי שהם מגיבים במערכות יחסים - הדפוסים הללו נוצרו טרם היכולת המילולית והם עולים כדפוסי תגובה אוטומטיים בשעת לחץ וסטרס.

שור גם שפך אור על תפקידו המכריע של המוח הימני בתהליכי ריפוי. הוא הראה שטיפול יעיל פועל לא רק ברמה המילולית והקוגניטיבית, אלא גם ברמה הרגשית-גופנית. כשמטפל מתכוונן רגשית למטופל, הוא למעשה מספק 'תיקון' נוירו-ביולוגי - הזדמנות למוח לבנות מסלולים חדשים של ויסות רגשי.

תרומה משמעותית נוספת של שור היא בהבנת תפקיד הטראומה בהתפתחות המוח. הוא הראה כיצד חוויות טראומטיות מוקדמות משבשות את ההתפתחות התקינה של מערכות ויסות הרגש במוח, אך גם - וזה אולי החשוב ביותר - כיצד קשר טיפולי מיטיב יכול לסייע בשיקום מערכות אלו.

עבודתו של שור שינתה מהיסוד את ההבנה לגבי התפתחות רגשית ותהליכי ריפוי. היא מספקת בסיס מדעי מוצק להבנת החשיבות המכרעת של יחסים מוקדמים, ומציעה מפה מדויקת יותר לניווט בנתיבי הריפוי הרגשי. דרך עדשת המחקר שלו, אנו מבינים טוב יותר לא רק את מה שמשתבש בהתפתחות הרגשית, אלא גם - וזה המפתח - את הדרכים לתיקון ולצמיחה."

עבודתו של שור פותחת צוהר להבנה עמוקה של הנפש האנושית ושל תהליכי ריפוי רגשי, היא מזכירה לנו שהקשר הטיפולי/אימוני הוא הרבה יותר מסתם שיחה - הוא מרחב של התפתחות וצמיחה נוירו-ביולוגית, המאפשר שינוי עמוק ומשמעותי. דרך ההבנה של המנגנונים המוחיים, אנחנו מקבלים תמונה ברורה יותר של הדרך שבה נרקם הריפוי הרגשי, רגע אחר רגע, במפגש האימוני והטיפולי.

 אז אם אתם חווים קשיים רגשיים או תחושות של תקיעות - דר' שור ממליץ - טפלו בעצמכם והעזרו באנשים קרובים לכם או בתהליך טיפולי/אימוני.

לעוד מאמרים מעניינים בתחום, טיפים ומידע - הירשמו לבלוג.